היי, אני תשע"ח.
ולא, אני לא השם החדש של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, או ארגון אחר עם שם ארוך וקיצור הזוי.
אני השנה שביום ראשון מסתיימת
לפי הספירה העברית והמנהג העתיק
של העם היהודי.
אבל, לפני שאפוג, רציתי להיפרד יפה.
רציתי להזכיר שאני הבאתי אתכם לקו הזינוק
ואני הבסיס לשנה החדשה
ושבזכותי הבנתם מה עוד אתם רוצים.
ורגע לפני שאני נעלמת,
רציתי להזכיר, שאת הסיפור על מי שהייתי
תוכלו לספר באינסוף גירסאות.
תוכלו לספר עד כמה
הייתי קשה, לא מתרצה,
או שחלפתי מהר או לאט מדיי,
שעמדתי בציפיות, ששברתי חלומות.
אני יכולה להיות יפה או מכוערת,
שמנה או רזה,
חמוצה או מספקת.
אתם תבחרו את הרגעים
שיציירו לי את הפנים.
לי, זה כבר לא משנה,
אבל בשבילכם, זה הבסיס
לסיפור החדש,
הסיפור שעוד לא סופר.
ואם הייתי במקומכם.
הייתי בוררת את המילים,
ומכינה את ההקדמה המתאימה
למה שאני רוצה מהשנה הבאה
(שהיא כבר לא ענייני).
אז, עכשיו אני מרגישה יותר חשובה
ומוכנה להיפרד
עם צחוק מתגלגל ומהדהד.
נתראה בשנה הבאה!
