חמישה מפלסים, חצי קומה ביניהם, מרתף מואר, חלל מגורים רחב, מפלס ילדים עם חלון לעצי אורן וותיקים, מפלס הורים עם מרפסת שמש מזרחית, מפלס סוויטה עם מרפסת שמש מערבית. מגרש גדול הגבוה בגבעה, מוקף בצמחיה בוגרת וגובל בגינת בר ציבורית.

כשפתחתי את התריסים, רוח נעימה שטפה את הקומות, וקיבלה את פני הבאים. עצמתי את עיניי וחלמתי את כיווני האוויר, זריחה ושמש של בוקר בקומת ההורים, שקיעה בסוויטה העליונה (מיועדת למתבגר) ובחדר של הבת שהחלון הגדול בה נראה לעין מהעומדים במטבח. אור צפוני ללא בוהק בחלון הגדול בפינת הלימודים הצפונית.

בזמן השיפוץ, האדריכלות הייתה תחביב עבורי, ואת התכנון רקמתי מהחלומות, ומהתחושות שרציתי (ומגיליונות ה"בניין ודיור" שליוו אותי שנים בשבתות ובחגים). עברנו מבית דו משפחתי וחששתי שהאנרגיה הטובה והחום האנושי ששררו בו ילכו לאיבוד בבית גדול. לשמחתי, התבדיתי והבנתי שהאנרגיה אינה נותרת תלויה בחלל, אלא זורמת אליו.

קומה קומה, מלמטה למעלה, ציירתי תוכניות, שינויים ושיפורים. עיביתי את קיר הסלון לשיבוץ של אח עצים בנוי כשמשני צידיו ספרייה. מעל אדן האח מיקמתי עבודת עץ טיק בגימור דמוי אבן מפוסלת כבודהא, אותה הבאתי מבנגקוק וסף סוף הגיע למנוחתה.

צורת הישיבה בסלון תוכננה ושונתה מיד עם הגיע הספות, בכדי לאפשר כינוס "שבטי" וצפייה נוחה בטלוויזיה.

בקומת ההורים איחדתי שני חדרים לחלל גדול ומרווח הנפתח למרפסת בשתי יציאות בלגיות, מיקמתי את המיטה אל מול הנוף, הירח העולה וזריחת הבוקר.

בכל קומה, חרשתי את הקירות, פתחתי את המטבח, הוספתי חדר מקלחת לסוויטת הילד, חדר ילדים נוסף, פרקטים, מזגנים, ועוד.

ביום ההעברה המיוחל, ערב ראש השנה 2008/9, המעבירים לא הגיעו ובתום יום מתיש ושתי משאיות הובלה, כל החפצים עברו למשכנם החדש. לא לפני שהפרקט החדש זכה לשריטה עמוקה למזל.

נותר לי פרויקט אהוב אחד עיקרי שמחכה ליומו הקרב – הקמת הגינה. המשך יבוא… מבטיחה לשתף בתהליך.